המלצות על הספר
קרן יטיב
יועצת משפחתית, יועצת חינוכית - התפתחותית בגנים ומטפלת רגשית,
בעלת הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה
״ספר על אושר, על הורות מאושרת ועל ילדים מאושרים.
אני מנסה לחשוב כמה ספרים שמדריכים הורים בדגש על מושג האושר יש, ואני לא מצליחה להיזכר אף לא באחד.
בספרה ליאת מביאה, בדרך מעניינת וחוויתית, את השלבים שיבנו לכם ילדים מאושרים וירמו גם לכם סיפוק ואושר.
בדרך מובנית היא סוקרת דרכים לתרגל הקשבה, הכרת תודה וטכניקות נוספות שמקרבות את לב ההורים ללב ילדיהם ויוצר
״צוות עבודה״ בדרך למימוש עצמי של הילדים.
אני חושבת שזה ספר שכולנו רוצים שיהיה אצלנו במדף הספרים״.
אפרת מונשרי גורן
הורות, משפחה ורשתות חברתיות
כתיבה, עריכה, ייעוץ, תמיכה והרצאות
"הספר של ליאת רוקח זמרוני מגיע בדיוק בזמן, קצת לפני החופש הגדול, תקופה בה הורים רבים מעלים את השאלה -
איך נשרוד עם ילדים בבית?
מעבר לכך הספר נכתב בעידן בו יש אינפלציה בטיפים ועצות להורים, שלא כולן מבוססות על ידע או ניסיון.
ליאת מביאה לספר את הניסיון האישי שלה בגידול הילדים הפרטים שלה והתהליך אותו עברה איתם, ובמקביל ניסיון עשין בליווי הורים בתהליכים שונים.
הניסיון כאן והחשיפה שלו, מגבים את העצות והפעילות המומלצת.
הספר כתוב קולח בגובה העיניים, הוא לא שופט את ההורים ולא מנסה להטיף להורות שונה.
אבל הוא כן שואל את השאלות הנכונות, מאיר בזרקור על הקשיים שלנו כהורי ומעביר מסר שאפשר לשנות.
היכולת להאיר ולא להעיר, להסביר ולא לשפוט, הוא מרכיב שהופך את הספר לאפקטיבי.
אפשר להגיע לקריאה בלי מגננות או פחד שבספו של הספר תקבלו ציון על ההורות שלכם. כאן הכל בסדר, אבל יכול להיות הרבה יותר טוב עם קצת מאמץ.
אחד הדברים שאהבתי בספר הוא העברת האחרית להורים. אין כאן קסמים או אבקת פיות שתשנה את ההורות שלכם, אבל יש כאן בהחלט תרגילים ומשימות, שיעזרו לכם לעבוד על המקומות שאתם תחליטו שזקוקים לשינוי.
ההבנה שאן מטה קסמים, אבל יש עבודה, שבסופו של תהליך, תשתלם למי שינסה לשנות, היא משמעותית וחשובה.
ממליצה לקרוא את הספר ביחד, כזוג הורים, ולנסות לענות על המשימות בכנות וביחד.
חלק מהשינוי המשפחתי מתחיל בעבודת צוות, שמתאפשרת כאן.
למעשה יש לכם הנחיית הורים צמודה ומודפסת מבלי לצאת מהסלון."
"הרגע סיימתי בדמעות לקרוא את הספר...״
"אני רק יכולה להצטער שלא היית לצידי בזמן שגידלתי את ילדי...״
"התכנים מסדנת ההורים הולכים איתי...״
ציפי אפלשטיין
ליאת היקרה
אחרי קריאת הספר שלך בא לי להתחיל את ההורות שלי מהתחלה וזה אומר הכל.
ראיתי איך יכולתי לעשות דברים אחרת. הייתי אם כבר בגיל 20.5 ולא ידעתי דבר. פעלתי טבעית - אינטואטיבית וכמובן מתוך מה שראיתי בבית הורי.
זוכרת שאמרתי: יש בית ספר לכל דבר, אפילו קורס לשזירת פרחים, ולדבר החשוב ביותר - הורות אין ממש.
אהבתי את לשון הספר, הבהירה, המדברת לכולם.
חשיבות רבה יש לדוגמאות ולסיפורים האישיים.
אני חושבת שדרך סיפורים אישיים אנשים לומדים יותר מאשר מסיסמאות והנחיות.
שילוב התרגילים המאפשר יישום מיידי-נפלא.
הנושאים כל כך רלוונטיים לעולם הנוכחי אפילו נותנים קווים למחשבה עתידית.
בתקופה שאת למדת בבית הספר היסודי קידם את פנינו בכניסה שלט "הילד במרכז". משום מה זה הטריד אותי מאד.
אם הילד במרכז איפה אנחנו?
נכון שנדרש איזון בזכויות הילדים של פעם, בין הסמכות ההורית לבין רצונות הילד אבל זה תהליך ואיך עושים אותו?
ואכן בסוף שנות ההוראה שלי ראיתי אסון: הילדים פירשו את "הילד במרכז" כמוקד שליטה וכוח ופרקו עול והמורים וההורים עמדו מבוהלים מולם.
הספר שלך עוסק באיזון ואת זה אהבתי.
אני מזמן לא מחנכת ילדים אבל מצאתי בספר דברים מאד רלוונטיים למבוגרים. אמנות ההורות = אמנות החיים.
נהנתי. מאושרת שהגעת לאן שהגעת והוכחת את טענתי: להורים חלק חשוב ומשמעותי. אל תחכו למורים שיעשו בשבילכם את העבודה וכי, כמורה, אין לקבוע דבר מוחלט לגבי ילד צעיר כי הוא רק בראשיתו של תהליך גיבוש. עמוד שם ולווה אותו בהתפתחותו.
המשיכי להנות ולהצליח
אוהבת